הבית שלי: מאי 2011

הרשומה הראשונה מוקדשת לאבי יעקב קפרוביץ ז"ל לבית קופרווסר. סיפורו מתחיל
מספר שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה אולי אם תרצו לקרוא לתקופה הזאת
שואת העם היהודי.
הוא נולד בשנת 1924 בעיר קובל שבפולין (היום העיר שייכת לאוקראינה) למשפחת
קופרווסר, שם האב אברהם נפטר בשנת 1935 בגיל 41, שם האם חסיה, אחות
בשם חנה (כנראה), ושם אחיו הקטן משה. לא ידוע פרטים על בתי ספר בו הוא למד,
ולא על קרובי משפחה קרובים או רחוקים,
אבי מעולם לא פתח את סגור ליבו ולא סיפר על התקופה ההיא.
עם כניסתם של הגרמנים לקובל, אבי כנער בן 17 ברח ליערות אך אחיו משה רדף
אחריו ורצה להצטרף אליו, אבי לא הסכים ,כנראה שלא רצה לקחת אחריות על אחיו
ושילח אותו בחזרה הביתה. בדיעבד מעשה שאבי הצטער עליו וזה ישב לו חזק על הלב
עד יום מותו. בהמשך הוא הצטרף לפרטיזנים ואחרי זה התגייס לצבא האדום עד
לסיום המלחמה. במהלך המלחמה אבא שינה את שם משפחתו לקפרוביץ על מנת
להיטמע בתוך העם הפולני. נפצע בשלהי המלחמה ואושפז בבית החולים בשצ'צין שוחרר מהצבא
ושם גם קבע את מקום מגוריו. עם סיום המלחמה אבא חזר לעיר קובל לראות מה
עלה בגורל משפחתו, האוקראינים זיהו אותו כיהודי ורצו לבצע בו לינץ' אך הוא הצליח
לברוח מבלי לשוב יותר. בהמשך הוא למד בבית ספר טכנולוגי, הצטרף לשומר הצעיר,
יצא להכשרה ובשנת 1950 עלה ארצה. אבא נפטר בשנת 1975 והוא בן 51 בלבד,

עד יום מותו הוא לא זכה לדעת מה עלה בגורל משפחתו, האם מישהו שרד? האם כולם
ניספו או נרצחו ע"י הנאצים? אבל דבר אחד בטוח שזה לא הוסיף לו בריאות.
צר לי אבי היקר, חיית חיים יחסית קצרים אבל עברת כל כך הרבה ובכל זאת אין אנו
יודעים עלייך ועל התקופה הארורה ההיא כמעט כלום.

והיום אני שואל את השאלות במקומו, ומחפש אולי מישהו במשפחתו בכל זאת ניצל,
אולי מישהו הצליח לשרוד. אני יודע שמעט מאוד ניצלו מהעיר קובל, קהילה
שמנתה כ-20,000 יהודים ערב כניסת הגרמנים לעיר, נותרו כמה מאות של ניצולים
בסיומה של המלחמה.

ישנם בארץ ובעולם כולו כמה משפחות הנושאות את השם קופרווסר, פניתי לכמה מהם
דרך רשתות חברתיות, שאולי יש להם זיקה למשפחתו של אבי, אך לצערי תשובות לא קיבלתי.

אבל יש בי איזה ניצוץ של אופטימיות, וגם תקווה שאולי נמצא שריד ממשפחתו.

קפרוביץ זאב

קצרין