הבית שלי: האדמה רועדת והממשלה שותקת

הבית שלי: האדמה רועדת והממשלה שותקת: "גל המחאה גואה ושוצף כמו נהר המתמלא במיי גשמים, חוצה בסערה את המדינה מצפון לדרום וסוחף בדרכו רובדים שלמים של אזרחים שמאסו בעושק המתמשך לאור..."

האדמה רועדת והממשלה שותקת

גל המחאה גואה ושוצף כמו נהר המתמלא במיי גשמים, חוצה בסערה את המדינה מצפון לדרום וסוחף בדרכו רובדים שלמים של אזרחים שמאסו בעושק המתמשך לאורך שנים ע"י הממסד ושותפיו. והם החליטו לצעוק די! ולזעוק חמס! ויש אמת בדבר, אין מילה אחרת  חוץ מעושק. לא התעצלתי והלכתי למילון לחפש את ההגדרה לעשוק/ עושק,  והרי זה לפניכם: 

לעשוק - לנצל, לקפח, למנוע שכר, להלין שכר, לשלול את המגיע, להפלות לרעה; לגזול, לשדוד, לחמוס, לקחת במרמה, לעולל רע, להציק, לבזוז, לגנוב, לסחוט, לקחת שלל, לנגוש, לרדות, "לסדר" .

עושק - שוד, שדידה, גניבה, גזל, ביזה, חמס, סחיטה, ניצול, קיפוח, שימוש לרעה. 

כל מילה מההגדרות מתאימה, כל מילה מביאה לכעס, מה שפעם הסתפקו בשיחות סלון, היום נהפכו לקבוצות מחאה ברשתות החברתיות, וחלקם גם יוצא לרחובות למחאה קולית.  הנה כמה מהן:

חרם צרכנים על מוצרי מזון

לעצור את עליית מחירי הדלק!!!

טייקונלנד זה כאן!!! המלחמה בטייקונים

גם אני רוצה מהפכה

מחאה חברתית נגד ממשלת ישראל

קונים פחות, שוברים מחיר.

התאגדות האזרחים

גם אני דורש מים במחירים סבירים!

התאגדות העם

תאגידי מים עוולה חברתית

המאבק נגד העלאת גיל הפרישה 

ב׳ זה אוהל - העמוד הרשמי של מאבק הדיור

יש להוסיף את הקבוצה התומכת במאבק הרופאים, ועוד כמה קבוצות מחאה קטנות שלא הצליחו לסחוף תומכים, אבל המשותף לכולם שהצדק איתם,כולם מרגישים פגועים, וכולם צברו כעס. הם מרגישים חסרון בכיס, ותחושה שנעשת להם עוולה. למי הכעס מופנה? מי האשם בכאוס הזה? חלקם מפנים את כעסם ובצדק מול המשפחות העשירות בישראל,"טייקונים", שהביאו לתודעה את תופעת הריכוזיות במשק,את הקרטליזים, וקביעת מחירים בלתי אנושיים למוצרי צריכה,שברובד התחתון ישנם אנשים שידם אינה משגת. זה ניצול עלוב של כוחנות ועליונות מול אוכלוסיה חלשה. אבל אפשר להלחם בהם, נכון שחרם זאת מילה לא יפה, אבל אין ברירה אלא להחרים מוצרים ומצרכים שיקר לנו לקנות, ולסגור פלאפונים לימים שלמים מבלי לבצע שיחות, כך נלחם בקרטליזים ובתופעת הריכוזיות.

אבל! מי אמור לשמור על האזרח? מי אמור להיות רגיש אליו? חייב להיות איזה גוף נבחר שאמור לדאוג לאזרחים, מי אם לא ממשלת ישראל?! אבל ממשלת ישראל לא רק שלא דואגת לאזרחיה, אלא מכבידה בהטלת מיסים ישירים ועקיפים על האזרחים  בצורה צינית  מבלי למצמץ, ומבלי להניד עפעף. מחירי דלק (ש- 55% ממנו הינו מס), מים, וארנונה מהיקרים בעולם ותמיד מטפסים כלפיי מעלה, תוסיפו לזה מע"מ גבוה, מס הכנסה,  ביטוח לאומי,ביטוח בריאות, אגרת רשות השידור וכו', והרשימה עוד ארוכה. עוד במחשבתם להעלות לנשים את גיל הפרישה ל -67  וזאת על מנת לחסוך בקצבאות על חשבון הנשים.  אני אומר לממשלה קחו מיסים אבל תנו לחיות בכבוד, יצרתם מדינה עשירה וחברה עניה.
כלכליסטים בכירים אומרים היום שמדיניות הכלכלית של נתניהו ושטייניץ הינה רודנות כלכלית שמדרדרת לעוני מייאש. קשה שלא להבחין שצעירים בשלוב הסטודנטים עושים מעשה ומובילים מאבק למצוקות הדיור בישראל, ולעתיד טוב יותר.

אנחנו כרגע ב"מלחמה" על הכיס שלנו, על הכבוד שלנו, ואם נהיה מאוחדים, נחושים, ומבלי למצמץ גם ההצלחה לא תאחר לבוא.

האדמה רוחשת ורועדת, והממשלה?  עדיין בשלה שותקת  ומתעלמת.
אני רוצה לשתף סירטון המשקף במדויק את המהות של המחאה

  יוצר הקליפ: גיל אורי, והזמרת: מורן מגל                     

הייתי רוצה לראות פעם אחת שמחאה ומאבק חברתי יביא לזעזוע בממשל בישראל.

קפרוביץ זאב

קצרין

רעידת אדמה חברתית........ בדרך לשינוי

לאחרונה אנחנו עדים לזעזועים בחברה הישראלית ויציאה מינורית מהאדישות, האזרחים כבר לא רוצים להיות שק החבטות של הממשלה, אינם אומרים אמן לכל עליית מחירים בשוק, נלחמים ובועטים בחברות המנהלות קרטל. ואפילו מחרימים מוצרים שהמחיר שלהם מוגזם, שזה שלעצמו  הישג עצום , ואני גאה באותה יוזמה המבורכת.  והשאלה שנשאלת  האם זה מספיק?  האם זה מספיק לשינוי? האם זה מספיק למהפכת מחירים במדינה? האם זה מספיק להורדת נטל המיסים?  מומחים קבעו  שיוקר המחיה בישראל הגבוה בעולם המערבי, או מהגבוהים בעולם המערבי, ולמדיניות הזאת כמובן יש מישהו אחראי, יש יד מכוונת, והיד היא של ממשלת ישראל.  ממשלת נתניהו הנוכחית אחראית לכל העוולות הניתכות על ראשי האזרחים אחת אחרי השניה, ממשלה זו יצרה כאוס חברתי עם פגיעה ברוב רובדי החברה הישראלית, והנטל העיקרי נופל  על כתפי מעמד הביניים. התחושה הכללית היא שנהפכנו לשק האגרוף של הממשלה, ע"י הטלת מיסים רצחנית, וייקור תמידי של המים, הדלק, החשמל, והארנונה, בתוספת של מיסים עקיפים גבוהים אנחנו מקבלים יוקר מחיה מהגבוהים בעולם. קל ונכון היה להטפל לגביע הקוטג' או המילקי "לבעוט" בו, להחרים אותו, ולהבעיר את אש המחאה, אך זה לא מספיק! צריך להשיר מבט לכיוון לממשלה ולומר לה שאינה ראויה עוד לכהן! זאת השעה למהפכה, זאת השעה לעשות מעשה, זאת השעה להוציא את ראשינו מהחול, ולהפסיק להתנהג כבת יענה, לזעוק את אשר על ליבינו ולהביע התנגדות. ממשלה הדואגת לאזרחיה תדאג לחינוך ילדיה, תדאג למערכת בריאות טובה ותקינה, ותדאג לרווחה, בעיקר של קבוצות אוכלוסיה חלשות, אבל גם פה ההצלחה ממנה והלאה. בין השאר קיימת דאגה אמיתית לדור הצעיר, איזה עתיד צפוי לו כאן? האם יהיה באפשרותם של זוגות צעירים להגיע לדירה משלהם מבלי להיות משועבד לשתי משרות ומשכנתא לכל החיים?

נטל המיסים ויוקר המחיה יגרמו לקריסת החברה בישראל, והגדלת רובד האוכלוסיה החלשה.

אנחנו על סף שבר בחברה הישראלית, חייבים שינוי! זה הזמן לרעידת אדמה חברתית!

קפרוביץ זאב

קצרין

הבית שלי: רעידת אדמה חברתית........ בדרך לשינוי

הבית שלי: רעידת אדמה חברתית........ בדרך לשינוי

רעידת אדמה חברתית........ בדרך לשינוי

לאחרונה אנחנו עדים לזעזועים בחברה הישראלית ויציאה מינורית מהאדישות, האזרחים כבר לא רוצים להיות שק החבטות של הממשלה, אינם אומרים אמן לכל עליית מחירים בשוק, נלחמים ובועטים בחברות המנהלות קרטל. ואפילו מחרימים מוצרים שהמחיר שלהם מוגזם, שזה שלעצמו  הישג עצום , ואני גאה באותה יוזמה המבורכת.  והשאלה שנשאלת  האם זה מספיק?  האם זה מספיק לשינוי? האם זה מספיק למהפכת מחירים במדינה? האם זה מספיק להורדת נטל המיסים?  מומחים קבעו  שיוקר המחיה בישראל הגבוה בעולם המערבי, או מהגבוהים בעולם המערבי, ולמדיניות הזאת כמובן יש מישהו אחראי, יש יד מכוונת, והיד היא של ממשלת ישראל.  ממשלת נתניהו הנוכחית אחראית לכל העוולות הניתכות על ראשי האזרחים אחת אחרי השניה, ממשלה זו יצרה כאוס חברתי עם פגיעה ברוב רובדי החברה הישראלית, והנטל העיקרי נופל  על כתפי מעמד הביניים. התחושה הכללית היא שנהפכנו לשק האגרוף של הממשלה, ע"י הטלת מיסים רצחנית, וייקור תמידי של המים, הדלק, החשמל, והארנונה, בתוספת של מיסים עקיפים גבוהים אנחנו מקבלים יוקר מחיה מהגבוהים בעולם. קל ונכון היה להטפל לגביע הקוטג' או המילקי "לבעוט" בו, להחרים אותו, ולהבעיר את אש המחאה, אך זה לא מספיק! צריך להשיר מבט לכיוון לממשלה ולומר לה שאינה ראויה עוד לכהן! זאת השעה למהפכה, זאת השעה לעשות מעשה, זאת השעה להוציא את ראשינו מהחול, ולהפסיק להתנהג כבת יענה, לזעוק את אשר על ליבינו ולהביע התנגדות. ממשלה הדואגת לאזרחיה תדאג לחינוך ילדיה, תדאג למערכת בריאות טובה ותקינה, ותדאג לרווחה, בעיקר של קבוצות אוכלוסיה חלשות, אבל גם פה ההצלחה ממנה והלאה. בין השאר קיימת דאגה אמיתית לדור הצעיר, איזה עתיד צפוי לו כאן? האם יהיה באפשרותם של זוגות צעירים להגיע לדירה משלהם מבלי להיות משועבד לשתי משרות ומשכנתא לכל החיים?

נטל המיסים ויוקר המחיה יגרמו לקריסת החברה בישראל, והגדלת רובד האוכלוסיה החלשה.
אנחנו על סף שבר בחברה הישראלית, חייבים שינוי! זה הזמן לרעידת אדמה חברתית!


קפרוביץ זאב
קצרין

יוצאים מהאדישות!

סוף סוף יש התעוררות,  האזרחים יוצאים מהאדישות,  יש זעם, יש מחאה,

אפשר לעשות חרם על מוצר כזה או אחר, והוצאת קיטור במדיה התקשורתית.

אבל לאן אנחנו רוצים להגיע עם המחאה שלנו?  ואת מי אנחנו רוצים לקפל 

בעליהום? האם יש מטרה כלשהי? 

המחאה לא התחילה עם מחיר הקוטג' המוגזם, המחאה החלה כבר עם עלייה

המסחררת במחיר המים,  המחאה המשיכה בעלייה מוגזמת במחיר הדלק,

ואפילו נשמעה צעקה קטנה עם עליית מחירי הארנונה.

אתן דוגמה מהחיים, אותי לימדו  שיש לך כאב ראש אז במקביל לכדור ההרגעה

צריך לבדוק את מקור הכאבים, וכמובן לטפל באותו מקור.

איך זה מתקשר למחאה? כדור ההרגעה זה אותו חרם על גביע הקוטג',

אבל מה באמת מקור כאב הראש שבו צריך לטפל? זאת ממשלת ישראל!

הממשלה הנוכחית היא הגדולה והרחבה בממשלות ישראל,

היא השיאנית בהטלת מיסים, היא השיאנית בהעלאת מחירים,

אין בה טיפת רגישות, אין בה שמץ של סוציאליזים, אין לה

טיפת איכפתיות למחאה החברתית, 

והתחושה שהמדינה נשמטת מתחת לרגלינו. במחאה הזאת אין ימין ואין שמאל, אין דתי

או חילוני, אין ערבי או יהודי, אין צעיר או זקן, כולם נפגעים מאותה חרב רצחנית של יוקר

המחיה. צריך לשים לב שמתחילת כל המחאות הממשלה אפילו לא ממצמצת, כאילו היא

אינה קשורה לעניין,  או שזה אין מתפקידה להתערב. מה האופציות להמשך המחאה?

א.להמשיך את המחאה הנוכחית במסגרת הרשתות החברתיות

ב.להחרים כל פעם מוצר כזה או אחר,

ג.לצאת במקביל להפגנות מחאה בכיכרות.

ד.השבתת המשק ליום אחד ע"י האזרחים.

ה.לדאוג שהממשלה תסיים את כהונתה

ו. כל האופציות יחדיו.

חומר למחשבה עם הרבה אופטימיות

יחי המחאה

קפרוביץ זאב

קצרין

הבית שלי: הקוטג' כמטאפורה

הבית שלי: הקוטג' כמטאופרה

הקוטג' כמטאפורה

הקוטג' נבחר כמטאפורה ליוקר המחיה ולעליית המחירים המטורפת של כל מוצרי הצריכה
בישראל. לאזרחים נמאס מהעושק המתמשך שמבצעים היצרנים והמשווקים בניצוחו של
הממשל הקפיטלסטי והאנטי חברתי שלנו. אסור להסתכל על הקוטג' כפריט בודד השווה זהב,
צריך להסתכל על הסל בכללותו ללא מוצרי הפינוק והמותרות, ועל זה להוסיף עוד את הוצאות
הדלק היקר מאוד, את מחירי המים שמתעדכנים כלפיי מעלה כל הזמן. המחאה הגיעה טיפה
באיחור  אבל היא הגיעה, רגע לפני שמעמד הביניים  קורס ומתרסק, והעניים הופכים לעניים
מרודים. הכח נמצא בידיי האזרחים אבל צריך בגרות ואופי, אנחנו נמצאים במלחמה! במלחמת
הקיום היום יומית שלנו, ובמלחמה צריך להתנהג כמו במלחמה, להלחם ללא פשרות  עד לניצחון,
והנצחון אכן יגיע. אל תתנו לרשתות השיווק לסנוור אתכם במבצעים, המבצעים הם מוגבלים לזמן קצר,
יש לדרוש הורדת מחירים משמעותית של כלל המוצרים.
                                          קליפ מחאת הקוטג'

"היינו רוצים לראות לפחות פעם אחת חרם צרכנים שמצליח בישראל,     בתקווה שזה יביא לחזית צרכנית אחידה ואיתנה, שכולנו רק נרוויח ממנה"
יוצר הקליפ הוא יניב טרוס


קפרוביץ זאב
קצרין

הבית שלי: Kuperwasser family

הבית שלי: Kuperwasser family: "הרשומה הראשונה מוקדשת לאבי יעקב קפרוביץ ז'ל לבית קופרווסר. סיפורו מתחיל מספר שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה אולי אם תרצו לקרוא לתקופה ..."

Kuperwasser family

הרשומה הראשונה מוקדשת לאבי יעקב קפרוביץ ז"ל לבית קופרווסר. סיפורו מתחיל
מספר שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה אולי אם תרצו לקרוא לתקופה הזאת 
שואת העם היהודי.
הוא נולד בשנת 1924 בעיר קובל שבפולין (היום העיר שייכת לאוקראינה) למשפחת 
קופרווסר, שם האב אברהם נפטר בשנת 1935  בגיל 41, שם האם חסיה, אחות 
בשם חנה (כנראה), ושם אחיו הקטן משה. לא ידוע פרטים על בתי ספר בו הוא למד,
ולא על קרובי משפחה קרובים או רחוקים,
אבי מעולם לא פתח את סגור ליבו ולא סיפר על התקופה ההיא.
עם כניסתם של הגרמנים לקובל, אבי כנער בן 17 ברח ליערות  אך אחיו  משה רדף
אחריו ורצה להצטרף אליו, אבי לא הסכים ,כנראה שלא רצה לקחת אחריות על אחיו 
ושילח אותו בחזרה הביתה. בדיעבד מעשה שאבי הצטער עליו וזה ישב לו חזק על הלב
עד יום מותו. בהמשך הוא הצטרף לפרטיזנים ואחרי זה התגייס לצבא האדום עד
לסיום המלחמה. במהלך המלחמה אבא שינה את שם משפחתו לקפרוביץ על מנת
להיטמע בתוך העם הפולני. נפצע בשלהי המלחמה ואושפז בבית החולים בשצ'צין שוחרר מהצבא 
ושם גם קבע את מקום מגוריו. עם סיום המלחמה אבא חזר לעיר קובל לראות מה
עלה בגורל משפחתו, האוקראינים זיהו אותו כיהודי ורצו לבצע בו לינץ' אך הוא הצליח
לברוח מבלי לשוב יותר. בהמשך הוא למד בבית ספר טכנולוגי, הצטרף לשומר הצעיר,
יצא להכשרה ובשנת 1950 עלה ארצה.  אבא נפטר בשנת 1975 והוא בן 51 בלבד,

עד יום מותו הוא לא זכה לדעת מה עלה בגורל משפחתו, האם מישהו שרד? האם כולם 
ניספו או נרצחו ע"י הנאצים? אבל דבר אחד בטוח שזה לא הוסיף לו בריאות.
צר לי אבי היקר, חיית חיים יחסית קצרים אבל עברת כל כך הרבה ובכל זאת אין אנו
יודעים עלייך ועל התקופה הארורה ההיא כמעט כלום.

והיום אני שואל את השאלות במקומו, ומחפש אולי מישהו במשפחתו בכל זאת ניצל, 
אולי מישהו  הצליח לשרוד. אני יודע שמעט מאוד ניצלו מהעיר קובל, קהילה
שמנתה כ-20,000  יהודים ערב כניסת הגרמנים לעיר, נותרו כמה מאות של ניצולים
בסיומה של המלחמה. 

ישנם בארץ ובעולם כולו כמה משפחות הנושאות את השם קופרווסר, פניתי לכמה מהם 
דרך רשתות חברתיות, שאולי יש להם זיקה למשפחתו של אבי, אך לצערי תשובות לא קיבלתי.

אבל יש בי איזה ניצוץ של אופטימיות, וגם תקווה שאולי  נמצא שריד  ממשפחתו.

קפרוביץ זאב

קצרין

1949

חייל בצבא האדום 1944

החלמה מפציעה 1945

ורשה 1948

ורשה 1948

החלמה מפציעה 1945