הרשומה הראשונה מוקדשת לאבי יעקב קפרוביץ ז"ל לבית קופרווסר. סיפורו מתחיל
מספר שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה אולי אם תרצו לקרוא לתקופה הזאת
שואת העם היהודי.
הוא נולד בשנת 1924 בעיר קובל שבפולין (היום העיר שייכת לאוקראינה) למשפחת
קופרווסר, שם האב אברהם נפטר בשנת 1935 בגיל 41, שם האם חסיה, אחות
בשם חנה (כנראה), ושם אחיו הקטן משה. לא ידוע פרטים על בתי ספר בו הוא למד,
ולא על קרובי משפחה קרובים או רחוקים,
אבי מעולם לא פתח את סגור ליבו ולא סיפר על התקופה ההיא.
עם כניסתם של הגרמנים לקובל, אבי כנער בן 17 ברח ליערות אך אחיו משה רדף
אחריו ורצה להצטרף אליו, אבי לא הסכים ,כנראה שלא רצה לקחת אחריות על אחיו
ושילח אותו בחזרה הביתה. בדיעבד מעשה שאבי הצטער עליו וזה ישב לו חזק על הלב
עד יום מותו. בהמשך הוא הצטרף לפרטיזנים ואחרי זה התגייס לצבא האדום עד
לסיום המלחמה. במהלך המלחמה אבא שינה את שם משפחתו לקפרוביץ על מנת
להיטמע בתוך העם הפולני. נפצע בשלהי המלחמה ואושפז בבית החולים בשצ'צין שוחרר מהצבא
ושם גם קבע את מקום מגוריו. עם סיום המלחמה אבא חזר לעיר קובל לראות מה
עלה בגורל משפחתו, האוקראינים זיהו אותו כיהודי ורצו לבצע בו לינץ' אך הוא הצליח
לברוח מבלי לשוב יותר. בהמשך הוא למד בבית ספר טכנולוגי, הצטרף לשומר הצעיר,
יצא להכשרה ובשנת 1950 עלה ארצה. אבא נפטר בשנת 1975 והוא בן 51 בלבד,
מספר שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה אולי אם תרצו לקרוא לתקופה הזאת
שואת העם היהודי.
הוא נולד בשנת 1924 בעיר קובל שבפולין (היום העיר שייכת לאוקראינה) למשפחת
קופרווסר, שם האב אברהם נפטר בשנת 1935 בגיל 41, שם האם חסיה, אחות
בשם חנה (כנראה), ושם אחיו הקטן משה. לא ידוע פרטים על בתי ספר בו הוא למד,
ולא על קרובי משפחה קרובים או רחוקים,
אבי מעולם לא פתח את סגור ליבו ולא סיפר על התקופה ההיא.
עם כניסתם של הגרמנים לקובל, אבי כנער בן 17 ברח ליערות אך אחיו משה רדף
אחריו ורצה להצטרף אליו, אבי לא הסכים ,כנראה שלא רצה לקחת אחריות על אחיו
ושילח אותו בחזרה הביתה. בדיעבד מעשה שאבי הצטער עליו וזה ישב לו חזק על הלב
עד יום מותו. בהמשך הוא הצטרף לפרטיזנים ואחרי זה התגייס לצבא האדום עד
לסיום המלחמה. במהלך המלחמה אבא שינה את שם משפחתו לקפרוביץ על מנת
להיטמע בתוך העם הפולני. נפצע בשלהי המלחמה ואושפז בבית החולים בשצ'צין שוחרר מהצבא
ושם גם קבע את מקום מגוריו. עם סיום המלחמה אבא חזר לעיר קובל לראות מה
עלה בגורל משפחתו, האוקראינים זיהו אותו כיהודי ורצו לבצע בו לינץ' אך הוא הצליח
לברוח מבלי לשוב יותר. בהמשך הוא למד בבית ספר טכנולוגי, הצטרף לשומר הצעיר,
יצא להכשרה ובשנת 1950 עלה ארצה. אבא נפטר בשנת 1975 והוא בן 51 בלבד,
עד יום מותו הוא לא זכה לדעת מה עלה בגורל משפחתו, האם מישהו שרד? האם כולם
ניספו או נרצחו ע"י הנאצים? אבל דבר אחד בטוח שזה לא הוסיף לו בריאות.
צר לי אבי היקר, חיית חיים יחסית קצרים אבל עברת כל כך הרבה ובכל זאת אין אנו
יודעים עלייך ועל התקופה הארורה ההיא כמעט כלום.
ניספו או נרצחו ע"י הנאצים? אבל דבר אחד בטוח שזה לא הוסיף לו בריאות.
צר לי אבי היקר, חיית חיים יחסית קצרים אבל עברת כל כך הרבה ובכל זאת אין אנו
יודעים עלייך ועל התקופה הארורה ההיא כמעט כלום.
והיום אני שואל את השאלות במקומו, ומחפש אולי מישהו במשפחתו בכל זאת ניצל,
אולי מישהו הצליח לשרוד. אני יודע שמעט מאוד ניצלו מהעיר קובל, קהילה
שמנתה כ-20,000 יהודים ערב כניסת הגרמנים לעיר, נותרו כמה מאות של ניצולים
בסיומה של המלחמה.
אולי מישהו הצליח לשרוד. אני יודע שמעט מאוד ניצלו מהעיר קובל, קהילה
שמנתה כ-20,000 יהודים ערב כניסת הגרמנים לעיר, נותרו כמה מאות של ניצולים
בסיומה של המלחמה.
ישנם בארץ ובעולם כולו כמה משפחות הנושאות את השם קופרווסר, פניתי לכמה מהם
דרך רשתות חברתיות, שאולי יש להם זיקה למשפחתו של אבי, אך לצערי תשובות לא קיבלתי.
דרך רשתות חברתיות, שאולי יש להם זיקה למשפחתו של אבי, אך לצערי תשובות לא קיבלתי.
אבל יש בי איזה ניצוץ של אופטימיות, וגם תקווה שאולי נמצא שריד ממשפחתו.
קפרוביץ זאב
קצרין
 |
| 1949 |
 |
| חייל בצבא האדום 1944 |
 |
| החלמה מפציעה 1945 |
 |
| ורשה 1948 |
 |
| ורשה 1948 |
 |
| החלמה מפציעה 1945 |
ואוו אין לי מילים מרגש מאוד
השבמחקאני מאחלת לך את כל ההצלחה בשליחות החשובה הזו ושתצליח לסגור את המעגל הזה שאביך הותיר אחריו
עם המון אהבה... שלומית
לזאב היקר: הצלחה בחיפושים! והרבה סבלנות.
השבמחקתנציח את בני המשפחה שנספו בדפי-עד שביד-ושם,
זה יעלה את הסיכוי להרחבת המידע המשפחתי.
צביקה.
צביקה תודה!
השבמחקמלאתי דפי-עד לפני מספר ימים, כולל דף ניצול על אבי.
שלומית תודה על הפרגון,ריגשת אותי.
השבמחקלבני היקר.אני גאה בך,ומאחלת לך הצלחה בחיפוש שורשים.כל שנות נשואי ליעקב אביך ז.ל.
השבמחקנסיתי לדלות ממנו סיפור כלשהו על עברו.הוא היה מספר
מעט מאוד.הוא היה מופנם,ולא אהב לדבר על העבר.
אני מאחלת לך הצלחה,ומחזיקה לך אצבעות.מאמא רחל
היי אבא, בלוג נהדר, הראתי ותרגמתי לויידרה גם. מקווה שתמצא את המידע שאתה מחפש. עדכן אותי בממצאים?
השבמחקחגית
אבא יקר שלי, מאחלת לנו למצוא את השורשים ולדעת קצת יותר (אולי הרבה יותר) על סבא, משפחתו ומה שעלה בגורלם. מצטרפת אליך עם תחושת האופטימיות! מרגישה לאחרונה החמצה גדולה על שלא הכרתי אותו. יש חתיכה גדולה שחסרה. איתך לגמרי ותומכת מאוד! אוהבת, רעות.
השבמחקI have read your post and I wish you will hear something sooner or later. These days this generation fades away, and who will remember and cherish them if not us? i think your father was a brave man,the things he went through were beyond our imagination. I am sure he would be proud of you now Zeevik. let me know if there's anyway i could do to help you with the search.
השבמחקDikla
זאביק בעלי היקר,
השבמחקריגשת אותי מאוד, אני עדה למאמצי חיפושייך אחר פיסת מידע אודות אביך היקר,
מאחלת לך שתמשיך לחפש ולמצוא משהו שישמח אותך אודותיו,
אני מאחורייך בהבנה תמיכה ואהבה רבה
זאביק גיסי היקר, התמונות של אביך מרגשות ומדברות בעד עצמן. מרגש מה שהוא עבר.עצוב שהיה לבדו עם כאבו ולא הרבה לחלוק את עברו עם יקיריו. התמקדתי במבט בעיניו וכמה שהוא דומה לקובי הבן שלך.. יפה שמצאת עכשיו את הכוחות והפנאי להעמיק חקר ולדלות פרטים מהאיש שהביא אותך לעולם. ובעיני זו גבורה.זה מצב שאתה יודע שאתה חייב לעשות משהו עכשיו ומהר בשבילך ובשביל המשפחה ודור ההמשך, להתעמת עם העבר ולהתחבר אליו עם כל הקושי הכאב האכזבה וחוסר נתונים אחרי כל כך הרבה שנים. בהחלט מסע שורשים שאני מקוה בשבילך שיסתיים בהצלחה כלשהי. לפני כשנה ראיתי במו עיני משפחה ביד ושם מוצאת באחת המגירות עדות מכתב תמונה וכתובת של בן משפחה חי שחיפש אותם... זה היה מצמרר ברמות. אני ממליצה בכל פה להתמקד על החיפושים שם. בהצלחה זאביק אשמח לעזור ולהיעזר בידע שתצבור. באהבה.רחלי
השבמחקלזביק
השבמחקיופי של בלוג, יופי של עיצוב הדף והגוונים החומים.
הרבה יותר נעים לעין ומתאים לנושא.
כל הכבוד ליוזמה שלך, והלוואי שהמאמץ ישא פירות, ויביא לתוצאות אופטימליות, אמן ואמן.
בהצלחה בהמשך הפרויקט הזה שלך, שללא ספק הוא קשה
קשה קשה, עד מאד.
שולחת לך חיבוק מלא עידוד,
אורה.
זאביק היקר!
השבמחקהיה מאד מרגש לקרא את הבלוג שלך.
אני מאחלת לך הצלחה רבה בחיפושיך אחרי קרובי משפחה מצד אביך.
יגאל הפנה את תשומת ליבי לתוכנית שמשודרת יום יום ברשת א' בשעה 16:45 ונקראת "המדור לחיפוש קרובים".
בתוכנית מובאים מקרים דומים לשלך ופעמים רבות מתקבלות תוצאות חיוביות לחיפושים,בעזרת המאזינים.
בהצלחה רבה.
באהבה
חוה.
שבוע טוב זאביק...
השבמחקאני כל כך נרגשת,ואתה בטח לא מבין מדוע ההתרגשות
הזו מגיעה וסוחפת אותי כל כך.
אז ראשית כל אספר לך שזהו לי הביקור השני בבלוג שלך,ופעם ראשונה כמגיבה בו.
גיסתך אור(אורה) עוקבת אחרי הבלוג שלי המתנהל בתפוז:ים של רגשות 14
חזרתי ממסע ארוך בשנים שהסתיים אחרי חיפושים מייגעים בארץ הולדתו של אבי בפולין.
אבי נולד בשרקובצ'יזנה,היום בחבל בילורוסיה,ואני כל כך מבינה לליבך ולצורך הזה לחפש אחרי כל פיסת מידע רלוונטי,שיוביל אותך בחוליה נוספת אל סגירת המעגל שלך בחייו של אביך ובחייך שלך.
אני קוראת את רשומת הפתיחה בבלוג שלך ואני מוצאת בה קווים משותפים לחייו של אבי שגם הוא הצטרף לפרטיזנים,גם אבי שלי היה מהשותקים וגם הוא נפטר בגיל צעיר יחסית (בגיל 48 למרות שבמסמכים היה גילו-
51).
זאביק היקר ההתחלות הן לא קלות,והמסע הזה בו אתה פוסע כעת הוא ארוך ויכול להיות מייגע,אני מציעה לך להמשיך להחזיק באופטימיות שלך ולהוסיף לה גם המון סבלנות.גם כשלא נראה לנו כי דברים קורים הם קורים ומתרחשים.בחיים האמיתיים הכל קורה לאט יותר.
אני מזמינה אותך להיכנס לבלוג שלי ולקרוא בזמנך החופשי את הרשומות שכתבתי בקוביות:1)אבא הנר לא כבה.
2)קוביית לקראת פולין.3)יומן מסע פולין.
אני נרגשת כל כך בשבילך וגאה בך על העשייה החשובה הזו ללכת בשבילים בהם לא פסעת מעולם ולדלות כל פרט או פיסת מידע שתיקח אותך במסע הזמן לאחור לעבר המטרה החשובה הזו.החייאת העבר והעלאת זכרו של אביך ז"ל.
נרשמתי לעקוב אחר אתר הבית שלך ואתה מוזמן לבקר אצלי בבלוג.
http://blog.tapuz.co.il/yamshlregashot
מאשי.
מאשי היקרה
השבמחקבתגובתך זו הצלחת לרגש אותי לחלוטין ולהטעין מחדש סוללת האופטימיות שלי, ועל זה אני שולח לך תודה ענקית.